יש לך מושג

נכתב ע"י מומחים ממרכז מדיקס

ארתרוסקופיה:

הליך ניתוחי שהינו אמצעי אבחנתי וטיפולי המאפשר להסתכל ישירות על כל חלקי המפרק על-ידי החדרת מכשיר אופטי דק בשם אנדוסקופ שאליו מוצמדת עדשת מצלמה זעירה המעבירה את המראות מתוך המפרק אל מסך הטלוויזיה. טכניקה זו מאפשרת לבדוק את חלקי המפרק ואף לבצע בהם פעולות כירורגיות.
המפרקים השכיחים לטיפול בארתרוסקופיה הינם: ברך (השכיח ביותר), כתף, מרפק, קרסול, שורש כף-יד וירך.
שיטת הארתרוסקופיה מאפשרת לרופא לראות טוב יותר מה קורה בתוך המפרק, מאשר בניתוח פתוח.
בנוסף גם מהיבט ההחלמה, פעולה ארתרוסקופית עדיפה על כירורגיה פתוחה, שדורשת חתך גדול וכרוכה במשך ניתוח ארוך יותר והחלמה ממושכת יותר.

ברוקסיזם:

ברוקסיזם הוא שמה של תופעה המאופיינת בפעילות שרירית לא רצונית במערכת הלעיסה, הכוללת הידוק או חריקת שיניים ומופיעה לרב במהלך השינה, או באופן תת מודע במשך היום. זוהי תופעה שכיחה בקרב האוכלוסייה (בילדים – עוד יותר), אך רק חלק קטן מודעים לה. בדרך כלל אין צורך בטיפול, אלא במקרים הסימפטומאטיים ו/או בעלי נזק חמור לשיניים.
ברוקסיזם מתבטא בצורות שונות בהתאם למבנים שנפגעים. הסימנים והסימפטומים הם:

  1. פגיעה בשיניים – שחיקת שיניים, רגישות בשיניים, שבירה של שכבות האמייל המכסה אותן, שבירת סתימות, כתרים.
  2. פגיעה בשרירים – סימני נשיכה על הלחי, הלשון, כאבי ראש ומיגרנות, כאבי פנים (לרב בבוקר), כאבים במפרק הלסת, כאבים באוזניים, כאבי שיניים, כאבי צוואר.
  3. פגיעה בלסת – שחיקה של הסחוס במפרק הלסת, הפרעות תפקודיות (דו-צדדי) – בעיות בפתיחת הפה, פתיחה לא סימטרית, קליקים ורעשים.

הטיפול בתופעת ברוקסיזם הוא טיפול משולב:

  1. טיפול אורטודנטי – שיוף שיניים, בעיות סגר.
  2. טיפול תרופתי – הורדת מתחים, חרדות.
  3. טיפולי הרפיה שונים (מדיטציה,דמיון מודרך, היפנוזה).
  4. סד לילה – פלטה מפלסטיק המכסה את השיניים.
  5. טיפולי פיזיותרפיה – בהתאם להתבטאות הברוקסיזם: טיפולים להורדת הכאב, טיפול לשרירים המכווצים, תרגול ל"תנוחת הרפיה" של פרק הלסת, מתיחות, הנחיה לשינויי הרגלים ולהרפיית מתחים.

דורבן:

סובל מכאבים בכף הרגל? אולי יש לך דורבן…"דורבן" הוא המונח העממי והמקובל, הידוע בשפה מקצועית כ"פלנטר פאסיטיס".
בעבר האמינו שהבעיה נגרמת בגלל גדילה של "דורבן", עצם בתחתית העקב ומכאן השם. למעשה הבעיה היא דלקת בנקודת החיבור של רצועה ארוכה (פלנטר פסיה) אל העקב. רצועה זו נמשכת מהעקב אל הבהונות והיא מסייעת בהליכה ובשמירה על קשתות כף הרגל.
מי סובל מ"דורבן"?
כל אחד עלול לסבול מפציעת דורבן והסיבות הן רבות: משקל עודף, עמידה או ריצה מרובה, והנעלה לא מתאימה (בעיקר נעלי עקב ).
בעיה זו מוכרת מאוד בקרב רצים למרחקים ארוכים שם נגרמת התופעה בגלל עומס יתר על העקב. ירידה בטווחי התנועה בקרסול עשויה לגרום לבעיה ולהחריף את המצב.
איך אפשר לדעת אם אני סובל מדורבן?
מיקום הכאב-
ברוב המקרים מדובר בכאב ממוקד בתחתית העקב, לעיתים הכאב יופיע קרוב יותר למרכז כף הרגל.
התנהגות הכאב-
הכאב יהיה חזק ביותר בדריכה הראשונה על הרגל כשקמים בבוקר או כשקמים לאחר ישיבה ממושכת. בדרך כלל הכאב יחלש ואפילו יעלם עם ההליכה אבל עלול לחזור לאחר הליכה ארוכה או ריצה.
במקרים קשים יותר הכאב ימשך כל הזמן ואף יחמיר גם כאשר לא דורכים על כף הרגל.
מה עושים במקרה של דורבן?
טיפול פיזיותרפיה ב"דורבן" כולל עיסוי מקומי עמוק לעקב ועיסוי כף הרגל והשוק, שיפור טווחי תנועה, מתיחות, אולטראסאונד וגירוי חשמלי.
טיפול אפשרי נוסף הוא טיפול בגלי הלם ( shockwave ).
כעזרה ראשונה ניתן לבצע עיסוי עצמי לעקב על ידי דריכה על כדור טניס או פחית שתייה קרה.
דורבן היא בעיה של הרקמה הרכה ולא של העצם וניתן לטפל בה במגוון דרכים.
בכל מקרה של כאב מתמשך יש לפנות לאיש מקצוע על מנת לקבל את הטיפול המתאים בהקדם.

כתף קפואה Adhesive Capsulitis :

כתף קפואה הידועה גם בשמה המדעי Adhesive Capsulitis , הינה הפרעה שבה קופסית הכתף, אותה רקמה המקיפה את מפרק הכתף, הופכת להיות דלקתית, נוקשה ומלווה בצמיחה של התדבקויות המגבילות את התנועה וגורמת לכאבים כרוניים.
מצב זה שסיבתו המדויקת אינה ידועה, יכול להימשך בין חמישה חודשים לשלוש שנים ויותר ובמקרים מסוימים נגרם על ידי פציעה או פגיעה טראומתית באזור זה. מצב זה יכול להופיע גם ללא סיבה נראית לעין. קיימת דיעה הסוברת שיש לתופעה מרכיב אוטואימוני,מצב בו הגוף עצמו תוקף רקמות בריאות בכתף. מצב זה יכול להתפתח לכדי דלקת כרונית. ההתדבקויות צומחות בין המפרק לבין הרקמה הבריאה, מגבילות מאוד את התנועתיות וגורמות לסיבוכים מכאיבים מאוד. בנוסף, יש ירידה בכמות הנוזל במפרק, דבר המוסיף להגבלה בתנועה.
קיימים מספר גורמי סיכון לכתף קפואה ביניהם סוכרת, שבץ, תאונות דרכים, מחלת ריאות, הפרעות ברקמות חיבור ומחלת לב. לעיתים רחוקות בלבד ישנה התפרצות אצל אנשים מתחת לגיל 40.
אחד הסימנים הראשונים לכתף קפואה הינו מצב בו הכתף הופכת להיות מתוחה ונוקשה עד כדי כך שקשה לבצע פעולות פשוטות כגון הרמת הזרוע. אנשים מתלוננים שהנוקשות והכאב מתגברים בלילה. הכאב המלווה כתף קפואה הינו לרוב כאב עמום ומתמשך. הכאב מחמיר עם כל ניסיון לתנועה. הרופא או המטפל יכולים לחשוד במצב של כתף קפואה כאשר הבדיקה הפיזיקלית מגלה תנועת כתף מוגבלת. ניתן לאבחן כתף קפואה אם תחומי טווח התנועה האקטיבי (טווח התנועה של שימוש פעיל בשרירים)זהים או דומים לתחומי טווח התנועה הפסיבי (טווח התנועה של האדם המפעיל את הזרוע או הכתף). בדיקות ארטרוגרם או MRI יכולות לאשש את האבחנה- אם כי בפועל הדבר כמעט ולא נדרש.
הטיפול הינו מכאיב ודורש מאמץ נכבד. הוא מבוסס על טיפול גופני, תרופות שונות, עיסויים, הזרקות של תרופות לתוך הכתף ובמקרים חמורים אפילו טיפול ניתוחי. הרופא יכול גם לבצע מניפולציה תחת הרדמה ולנסות להפריד ולבטל את ההתדבקויות במפרק על מנת לעזור בשחזור טווח התנועה.
ניהול הטיפול בהפרעה זו מתמקד בשיחזור תנועת המפרק והפחתת הכאב. בדרך כלל הטיפול מתחיל במתן תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות וחימום מקומי ובעקבותיו תרגילי מתיחה מתונים ביותר. תרגילי מתיחה אלה, אותם ניתן לבצע בבית בעזרתו של מעסה מקצועי או מטפל תעסוקתי, הינם טיפולי בחירה. במקרים מסוימים טיפול ב- TENS -Transcutaneous Electrical Nerve Stimulation – שימוש במכשיר המופעל ע"י סוללה ומפחית כאב על ידי חסימת הגירוי העצבי. השלב הבא בטיפול הינו סדרה של הזרקת סטרואידים (עד 6 סדרות) כגון Methylprodnisolone וטיפול כזה יכול להמשך מספר חודשים.
במידה ואמצעי טיפול אלה נכשלים הרופא יכול להמליץ על מניפולציה של הכתף תחת הרדמה כללית המטרה לפרק את ההתדבקויות. ניתוח להסרת ההתדבקויות נדרש רק במקרים קיצוניים. לעיתים יתכן צורך בניתוח לתיקון בעיות נוספות בכתף.

מדרסים:

אביזר שמוכנס לנעליים. מדרסים המותאמים אישית, תומכים את כף הרגל והדריכה על כף הרגל הופכת להיות דריכה נכונה ואופטימלית.
המדרסים תומכים ולא לוחצים על הרגל ובכך מאפשרים לדם לעבור בחופשיות בכל הדם, מונעים היווצרות יבלות ושלפוחיות בכפות הרגליים.
כף הרגל יציבה יותר. המדרסים בולמים זעזועים במקרים של ריצה, פלטפוס, במקרה של קשת ארכית גבוהה.
מפחיתים הופעת נקעים ומזרזים החלמה. מפחיתים ואף מונעים כאבי גב וברכיים.
המדרסים חיוניים מאוד לחיילים, ספורטאים, במקרים של סוכרת, מחלות מפרקים, הסטוריה משפחתית ואנשי גיל הזהב.
ככל שהמאמצים רבים יותר אצל חיילים וספורטאים וככל שהמצב מסובך יותא אצל החולים המבוגרים – היכולות של המדרסים באות לידי ביטוי בצורה משמעותית יותר.

מיניסקוס:

המיניסקוס הוא מבנה עשוי רקמה סחוסית מסוג פיברוטי וצורתו כצורת סהרון ולכן זהו שמו בעברית.
מיקומו בברך בין עצם הירך לבין עצם השוק. בכל ברך קיימים שני מיניסקוסים: הלאטרלי (צידי/חיצוני) והמדיאלי (פנימי), נקראים כך לפי מיקומם בתוך מפרק הברך.
תפקיד המיניסקוס הוא בלימת זעזועים ופיזורם באופן שווה על כל המפרק – צורתו ומבנה החומר שלו הם אלה שמאפשרים זאת. תפקיד נוסף של המיניסקוס הוא הזנה של המפרק – ברגע של תנועה בברך או בזמן הליכה צורת המיניסקוסים עוזרת בהסעת הנוזל המפרקי לכל הכיוונים.
המיניסקוס המדיאלי (פנימי) הינו פתוח וגדול בצורתו ואילו הלאטרלי (חיצוני) סגור וקטן יותר. כל מיניסקוס בנוי מקרן קדמית ואחורית וממשטח פנימי וחיצוני, שהוא בעל אספקת דם טובה יותר. ולכן משתקם מהר יותר מהמשטח הפנימי, אך בו מופיעים רוב הקרעים.
קרע במיניסקוס ייגרם לרוב בעקבות רוטציה (תנועה סיבובית) מוגזמת של הברך.
הטיפול הנפוץ בקרע של מיניסקוס המלווה בתסמינים שלא חלפו בעזרת טיפול שמרני, הוא ניתוח ארתרוסקופיה.

מרפק טניס:

פגיעה אשר מאפיינת שחקני טניס ומשם קיבלה את שמה. כאב המופיע בגיד הממוקם בחלק החיצוני של מפרק המרפק הקרוי Lateral epicondyle. הפגיעה מופיעה בעקבות פעולות חוזרות ושימוש יתר בפרק כף היד ומסיבה זו מאפיינת שחקני טניס, פסנתרנים, מזכירות, אנשי מחשב ועוד. הטיפול אשר מומלץ במצב זה הוא הורדת עומסים והימנעות מתנועות מתפרצות, קירור המקום והדבקת טייפ מיוחד להורדת עומס אשר יכולה להקל. טיפול פיזיותראפי יקדם את ההחלמה באמצעות מתיחות, מכשיר אולטראסאונד ומסאז' מקומי. במקביל יש לבדוק את סביבת העבודה ולארגנה מחדש במידה וזו הסיבה העיקרית.

מתיחת שריר:

תיחת שריר הינה פציעה שכיחה במיוחד בין הפעילים גופנית. המתיחה יכולה להופיע בדרגות שונות אשר החמורות בהן מערבות קרעים בחומרה שונה. מתיחת/קריעת שריר מתרחשת בעת שהשריר נדרש לגייס כוח בזמן קצר (כוח מתפרץ) או בזמן בלימה בזמן קצר בעת שהפעולה מתרחשת בסוף טווח התנועה. הגורמים לפגיעה בשריר הם חוסר איזון שרירי, עייפות, טווחי תנועה לקויים וחוסר חימום. הפעילויות השכיחות בהן מתרחשים קרעים הן ריצת ספרינט, יציאה מהמקום במשחק כדורגל או כדורסל, נחיתה מניתור וקפיצות שונות. השרירים הנוטים להיקרע הם אלו העוברים דרך שני מפרקים כמו שריר התאומים, שריר ההמסטרינגס (ירך אחורית), ארבע ראשי ושריר הזרוע הקדמית הדו ראשי (ביספס). ברגע הפציעה מופיעה דקירה חדה ועלול להופיע שטף דם במידה וישנו גם קרע בכלי דם באזור. לשם הטיפול הראשוני מומלץ לקרר את המקום, לחבוש ולנוח ולאחר מכן לפנות לטיפול על מנת לאבחן במדויק (באמצעות אולטראסאונד ורנטגן במידה וישנה פגיעה בעצם) ולזרז את החלמת המקום. החלמה מקרע נמשכת חודש- ארבעה חודשים במקרים החריפים לאחר שהרקמה הפגועה מצטלקת ומתאחה. כיוון שאזור הקרע (בד"כ ממוקם בחיבור הגיד לשריר) חלש יותר עם יצירת הצלקת, לאחר ירידת הסימפטומים יש לבצע תרגול מניעתי כולל חיזוק מתאים ושיפור טווחי תנועה כדי למנוע קרע נוסף בעתיד.

נקע:

מצב של פגיעה בשלמות רצועה מפרקית המחברת בין שתי עצמות המרכיבות מפרק. הנקע נגרם על-ידי מתיחת יתר של הרצועה מעבר לטווח התנועה הנורמאלי של המפרק.
כל מפרק בגוף יכול לעבור נקע, אך השכיחות הגבוהה ביותר לנקעים היא במפרקי הקרסול, הברך והאצבעות. מדרגים את חומרת הנקע לפי שלוש דרגות, כאשר דרגה ראשונה מתארת קרע מינורי של הרצועה ודרגה שלישית מתארת קרע שלם של הרצועה.
האבחנה המדויקת של חומרת הפגיעה תתאפשר באמצעות בדיקת MRI, אך ניתן לקבוע זאת גם על-פי חומרת הסימפטומים הקליניים שמופיעים: נפיחות, כאבים ויכולת תפקוד המפרק.
נקעים חוזרים בקרסול-
נקע בקרסול הוא פציעה שכיחה ביותר אשר נוטה לחזור אם לא מטפלים בה כראוי.
מכניזם הפגיעה בדרך כלל הינו מעידה וסיבוב הקרסול כלפי פנים. ברוב המקרים הפגיעה היא ברצועת ה ATF (anterior talo-fibular) שנמצאת בצד החיצוני של הקרסול. הרצועה נמתחת וסיביה נקרעים, בדרגות שונות. לעיתים יכול להיות מצב של שבר תלישה, בו הרצועה נמתחת ותולשת פיסת עצם איתה. מצב זה הוא הדרגה החמורה ביותר של נקע בקרסול.
הטיפול בנקע ב 72 השעות הראשונות:
R- Rest, מנוחה
I- Ice, קרח- כל שעתיים-שלוש ל 10-15 דקות.
C- Compression, חבישות- ע"י פיזיותרפיסט מוסמך.
E- Elevation, הרמת הרגל.
ובנוסף, טיפול פיזיותרפיה הכולל: טיפול ידני עדין, תרגילים ללא נשיאת משקל, אולטרא סאונד טיפולי וגירוי חשמלי, להורדת נפיחות והזרמת דם.
המשך טיפול בנקע:
לאחר 72 השעות הראשונות יש להתחיל בהדרגה טיפול עמוק יותר, בשילוב תרגילי חיזוק שרירי השוק והירך ובעיקר שיפור שיווי המשקל, שנפגע בעקבות הפגיעה ברצועה.
בתוך הרצועה קיימים חיישנים שתפקידם לווסת את שיווי המשקל ולדווח למוח בכל רגע נתון על מיקום האיבר, כך שאם נעמוד על משטח לא יציב או נלך על שביל רצוף באבנים לא אחידות, נדע לאזן את גופנו ולא ליפול. לאחר היווצרות נקע נפגע הויסות, והדרך להחזירו למצב תקין היא ע"י תרגול ולימוד מחדש, על מנת למנוע חזרה על הפגיעה.
הדרך היעילה ביותר למנוע נקעים חוזרים בקרסול היא לתרגל שיווי משקל בדרגות קושי הולכות ועולות.
מס' תרגילים פשוטים שאפשר לבצע בבית:
– עמידה על רגל אחת ושמירה על שיווי משקל- זוהי דרגת הקושי הנמוכה ביותר.
– עמידה על רגל אחת וסיבוב הראש לשני הצדדים, הזזת הרגל השנייה הצידה ואחורה.
– עמידה על רגל אחת על מזרון רך או על כרית = משטח פחות יציב.
– עמידה על רגל אחת ועצימת עיניים.
– שילוב תרגילים קודמים למשל: עמידה על כרית + עצימת עיניים .
במכון הפיזיותרפיה קיימים אביזרים מיוחדים איתם אפשר לתרגל החל מדרגת קושי נמוכה ועד לדרגות קושי גבוהות ביותר. לדוגמא: "פטרייה"- משטח לא יציב, "פיתה"- כרית מלאה באוויר, טרמפולינה ועוד.

מידע נוסף