יש לך מושג- חלק ב'

עקמת:

במבט מאחור, עמוד השדרה אמור להראות ישר לחלוטין. עקמת הינה סטייה ימינה או שמאלה מהקו האמצעי הישר של הגוף.
עקמת יכולה להיות משמעותית מאד ובולטת לעין (כתפיים לא שוות בגובהן, גיבנת לא סימטרית בגב העליון) ויכולה להיות קלה.
עקמת קלה נפוצה מאד בקרב כולנו, כיוון שמבנה הגוף והתפקוד היומיומי וספורטיבי שלנו אינם סימטריים. במקרים כאלה העקמת יכולה להוות גורם תורם לכאבי גב שונים, ומתייחסים אליה בתהליך טיפול סטנדרטי בכאבי גב.
לעומת זאת, לעקמת משמעותית יש השפעה על מערכות גוף שונות (למשל בעיות נשימה) היא יכולה לגרום לכאבי גב חזקים וירידה ביכולת הגופנית (קושי בעמידה לזמן ממושך, קושי להתכופף ולהזדקף, ירידה ביכולת לבצע פעולות מורכבות או ספורט ועוד).
עקמת משמעותית הינה לרוב מולדת, ומופיעה באופן בולט סביב גיל ההתבגרות. אם יש לכם חשד שלילד שלכם יש עקמת, חשוב לפנות לאורטופד ופיזיותרפיסט כדי לקבל אבחנה מדויקת ולהתאים טיפול.
טיפול בעקמת מסוג זה כולל:

• תרגול אינטנסיבי לשיפור היציבה, הכוח והתנועתיות.
• קיבוע למשך מספר חודשים בחגורת גב קשיחה.
• ניתוח.

בשנים האחרונות, הטיפול השמרני בעזרת תרגול מיוחד למצבי עקמת משיג תוצאות דרמטיות ויפות ויש הרבה מקום לאופטימיות.

פלטפוס:

פלטפוס – Flat Foot, הינו מצב של העדר / חולשה של הקשת האורכית בכף הרגל. הוא יבוא לידי ביטוי בכף רגל שטוחה. פלטפוס עלול להשפיע על היציבה, וכך לגרום להופעת כאבים במספר מקומות: כף הרגל, קרסול, ברכיים וגב.
תפקידה של הקשת האורכית הוא בלימת זעזועים. כאשר כף הרגל באה במגע עם הקרקע, הקשת האורכית מאפשרת בלימת זעזועים וחלוקת עומסים בין כל עצמות הכף רגל. לעומת זאת כאשר יש קריסה של הקשת, כפי שקורה במצב של פלטפוס, האיזון הזה מופר והדבר גורם להופעת כאבים ואף משפיע על כל מפרקי הגפה התחתונה.
קיימים 2 סוגים של פלטפוס:

1. קשיח – מצב בו המבנה הבסיסי של כף הרגל הוא שטוח. הדבר יבוא לידי ביטוי בכך שכף הרגל תהיה שטוחה גם בזמן שהיא באוויר.
2. גמיש – מצב בו הרקמות הרכות קורסות בזמן נשיאת משקל. הדבר יבוא לידי ביטוי בכף רגל שטוחה.

כאשר הרגל באוויר לא נראה השטחה של הכף רגל
במצב של כף רגל עם פלטפוס קשיח הסיכוי להופעת סימפטומים עולה.

הטיפול בבעיית פלטפוס:

בד"כ נהוג לטפל בפלטפוס רק עם הופעת סימפטומים, אך רצוי לטפל גם באופן מניעתי ולמנוע בעיות עתידיות.
במצב של פלטפוס קשיח, הטיפול בעיקרו הוא בהתאמת מדרסים ביו מכנים, שיתנו תמיכה לקשת האורכית. בנוסף מומלץ לעבוד בטיפול פיזיותרפיהעל חיזוק כללי של הגפה התחתונה.
כאשר יש פלטפוס גמיש, הדגש הטיפולי בפיזיותרפיה יהיה על הדרכה לתרגילים לחיזוק השרירים של כף הרגל, השוק, הברך והירך, עבודה על שיפור היציבה והתאמת מדרסים במקרה הצורך.
מומלץ להתייעץ עם אורתופד ו/או פיזיותרפיסט מומחה על מנת לקבל מידע נוסף כיצד לנהוג במידה ויש מצב של פלטפוס. גם במידה ואין כאבים, טיפול מונע במצב של פלטפוס יכול לעזור בצורה משמעותית במניעת כאבים בעתיד.

פריצת דיסק:

הדיסק הבין חולייתי נמצא בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה. הוא בנוי מטבעת היקפית חזקה וסיבית אשר בחלקה הפנימי חומר ג'לטיני רך המשמש לבלימת זעזועים.
המושג פריצת דיסק הינו השכיח ביותר בכל הקשור לשיחות בנושא פגיעות גב, עם זאת רוב כאבי הגב אינם תוצאה של פריצת דיסק.
פריצת דיסק היא המצב בו נקרעים סיבי הדיסק ההקפיים והחומר הג'לטיני נשפך החוצה. בלט דיסק הינו מצב קל יותר בו חלק מהסיבים ההיקפיים נקרעים. אותה פריצה יוצרת לחץ על שורש העצב ובעקבות כך דלקת. אלו עלולים לגרום להקרנה לאורך האזור אשר מספק אותו עצב. על־פי רוב, החלק הפנימי הקרוע שלהדיסק לוחץ על שורש עצב או מגרה אותו ויוצר דלקת מקומית. מידת הלחץ על שורש העצב, קובעת את עוצמת הכאב ואת הפגיעה בתפקוד.
יש לזכור שהאבחנה אינה תמיד תואמת את הביטוי הקליני. ישנם מקרים של בלט קל אשר יוצר כאבים חריפים ולעומת זאת פריצת דיסק אשר כמעט ואינה מגבילה. מרבית הפריצות מופיעות בגב התחתון או באזור חוליות הצוואר. בדרך כלל פריצת דיסק אופיינית תגרום לכאב גב תחתון המלווה בהקרנה לרגל אחת או שתיים בהתאם לגובה הדיסק הלוחץ. פריצה צווארית תגרום להקרנה לאורך הכתף והזרוע. גורמי הסיכון העיקריים לפריצת דיסק הינם עומסים מצטברים המלווים בשימוש לא נכון בעמוד השדרה כמו תנועות כפיפה חוזרות המשולבות ברוטציות. במידה ובנוסף לעומסים ולתנועות המזיקות יצטרפו משקל גוף עודף ויציבה לקויה הסיכון לפריצה יעלה.
הטיפול בפריצות דיסק כולל טיפול שמרני, תרופתי והתערבות כירורגית. הטיפול השמרני אשר ברוב המקרים מקדם ומשפר את איכות החיים יכלול פיזיותרפיה להורדת כאבים, הדרכה יציבתית ותרגול מתאים. התערבות כירורגית מסוגים שונים תישקל במצבים בהם הטיפול השמרני לא הצליח להקל על הסימפטומים. במצבים כמו בעיה בשליטה על סוגרים, ירידה ברפלקסים וחולשת שרירים משמעותית יזורז ההליך הכירורגי.

פריקת כתף:

מפרק הכתף בנוי בצורת "מכתש ועלי", ראש הזרוע ממוקם בשקע עצם השכמה. עובדה זו מקנה לו תנועתיות רבה אך זו באה לעיתים על חשבון היציבות. כאשר ראש הזרוע נפרד משקע השכמה בעקבות טראומה (מכה חזקה או נפילה) נוצרת פריקה קדמית או אחורית. ניתן לזהות מצב פריקה בעת כאב חריף אשר מופיע וחוסר יכולת להניע את הזרוע. ראש הזרוע יוחזר למקומו באמצעות אורתופד בבית החולים לעיתים תחת משככי כאבים. עד ההגעה למיון יש לקרר את המקום על מנת להפחית את הנפיחות. לאחר הפציעה הזרוע תקובע למספר ימים כאשר במקביל מומלץ להתחיל בפיזיותרפיה לשיפור התנועתיות, לחיזוק ולהשגת יציבות. לעיתים קרובות הפריקה יכולה להוביל לנזק ברקמות העוטפות את הכתף בניהן שרירים, רצועות ומעטפת מפרקית. במקרים אלו תישקל התערבות ניתוחית. לאחר הטיפול הפיזיותראפי ניתן לחזור לפעילות מלאה אך יש לדאוג לתחזוקה קבועה על מנת למנוע פריקות חוזרות בעתיד.

שבר מאמץ:

שברמאמץ הוא שבר הנגרם משחיקה של העצם, כתוצאה מעומסים רציפים המופעלים עליה בתחום היכולת של העצם. שבר זה שונה משבר ממשי, שנגרם כתוצאה מהפעלת כוח חד פעמי הגדול מיכולת העצם לשאת. ישנן דרכים למנוע , וכשהוא מופיע – ניתן לטפל במגוון דרכים: פיזיותרפיה, תזונה נכונה, התאמת מדרסים ועוד. מהם הגורמים והסיבות לשברי מאמץ?

שברי מאמץ נגרמים לרוב כאשר:

• השרירים עייפים ו/או חלשים, ולכן אינם מסוגלים לספוג מאמץ נוסף. במצב זה הם יעבירו את העומס לעצם שבה הם נאחזים, וכך יגרמו שברים זעירים במעטפת העצם (בקורטקס).
• נוצר מאמץ יתר באזור החיבור בין הגיד לעצם. השבר שנוצר הוא אורכי וגורם לנפילה של שבב עצם.
• ישנה הפעלת עומסים תוך כדי תנועה על משטחים קשים ולא מעומס סטטי.

יש לזכור שעומס יתר הוא דבר יחסי, וככל שהעצם עברה יותר אימונים במהלך השנים ומגובה ע"י מערכת שרירים מאומנת – הסיכויים לפתח שבר מאמץ פוחתים.
גורמים התורמים להופעת שבר מאמץ
הגברת עומס ותדירות של הפעילות הספורטיבית מהר מידי וחזק מידי.
יצירת לחץ במינון גבוה ובעוצמה חלשה – כגון ניתורים חוזרים.
עיפות יתר של האדם (מחסור בשינה) ושל האיבר יגרום להעברת עומס מוגבר לעצם.
פעילות על משטח קשיח כגון אספלט, בטון וכו'.
שינוי פתאומי של המשטח עליו מבצעים את הפעילות (כגון מעבר מריצה על משטח רך למשטח קשה).
נעלים לא מתאימות לפעילות הספציפית אותה מבצעים.
פעילות ללא מדרסים במידת הצורך (תלוי במבנה כף הרגל).
מתח נפשי.

סימפטומים שמצביעים על שבר מאמץ

בפתאומיות.
כאב חד בקרסול ,כף רגל ,שוק באזור בה נפגעה העצם.
הכאב יתחזק ככל שהפעילות המאומצת תמשך.
כ 50 אחוז משברי המאמץ יופיעו בעצם השוק, כ 5 עד 10 ס"מ מעל השוק, ובד"כ יערבו גם תהליך דלקתי של מעטפת עצם. לעיתים יופיעו שברי המאמץ בעצמות כף הרגל ובשוקית.
האוכלוסיות העיקריות שעלולות לסבול מפציעה זו הם חיילים ,תרמילאים, ספורטאים ( רצים למרחקים ארוכים, כדור סל וכדור רגל, טניס והתעמלות).

טיפול בשברי מאמץ

יש לזכור שללא טיפול מוקדם שבר מאמץ עלול להתפתח לשבר ממשי בעצם, לכן יש חשיבות לזיהוי הסימנים ופנייה לטיפול מהיר, מה שיאפשר חזרה מהירה יחסית לפעילות מלאה.
שבר מאמץ בשלביו הראשונים דורש לפחות שבוע מנוחה וטיפולים.
שבר מאמץ מתקדם עם דלקת במעטפת העצם מצריך בד"כ חודשיים עד 3 של מנוחה מלאה עד חזרה לפעילות.
בשלבים הראשונים של המנוחה יש להימנע מפעילות כגון הליכה ממושכת, רצה ,קפיצה,טיפוס וכו'
ניתן לבצע פעילות כגון רכיבה על אופניים , ושחייה.
במהלך השבוע הראשון יש:
– לקרר את האזור.
– לחבוש ואף להרים את הרגל.
בשבוע השני:
– נתחיל בתרגול הליכה ללא משקל.
בשבוע השלישי:
– ניתן לחזור בהדרגה להליכה ופעילות עם עומס בצורה מבוקרת.
בכל השלבים:
– ניתן לבצע עיסוי של האזור (ואזורים סמוכים).
יש לפעול ע"פ תוכנית חיזוק שהותאמה ע"י פיזיותרפיסט:
– דגש על חיזוק שרירים כגון התאומים,Tibialis Anterior,Tibialis Posterior .
– עבודה על שרירי הירך כגון 4 ראשי והמסטרינג.
– חיזוק שרירים מיצבים כגון שרירי אגן,בטן וגב.
– יש לזכור שתמיד נעבוד בצורה סימטרית ונחזק גם את הרגל הבריאה.
– במקרים רבים מומלץ על התאמת מדרס ביו מכאני.
דרכי מניעה של שברי מאמץ חוזרים:
– עם הופעת כאב – הפסקת פעילות ופנייה לטיפול.
– המשך ביצוע פעילות גופנית ללא לחצים על הרגל כגון אופניים ושחייה.
– חזרה לפעילות באופן הדרגתי.
– תזונה נכונה מעושרת בסידן.
– הנעלה מתאימה והתאמת מדרסים.

רצועה צולבת : קדמית, אחורית, צידית / קרע ברצועות הברך:

קרע ברצועות הברך

מפרק הברך מוקף בארבע רצועות עיקריות: צולבת קדמית, צולבת אחורית, צידית פנימית וצידית חיצונית. תפקיד רצועות הברך לחבר את עצמות הירך והשוק ובכך לספק יציבות למפרק. הרצועות הצידיות מגנות מפני כוחות צידיים ואילו הרצועות הקדמית והאחורית תפקידן להגן מפני כוחות אחוריים, קדמיים ואף סיבוביים. במצב בו נפגעת הברך מכוח חיצוני או פנימי ישנו סיכון לקרע ברצועות הצידיות. בתחילה תאופיין הפגיעה בנפיחות, רגישות במקום הפגיעה ובחוסר יכולת לנוע. במצב של קרע מלא תסבול הברך מחוסר יציבות. במקרה כזה יש לנקוט בטיפול שמרני ובמקרים נדירים ישנם אורתופדים הממליצים על ניתוח לשחזור או למתיחת הרצועה הצידית. כך תהיה גם ההתייחסות לרצועה צידית חיצונית אשר עלולה להיפגע בעת יישור יתר טראומטי. פגיעה ברצועה צולבת קדמית עלולה להתרחש בעת כוח סיבובי חזק שהופעל במצב בו כף הרגל "נטועה" בקרקע. פגיעה כזו תגרום לברך חוסר יציבות, ההתערבות הכירורגית לשחזור צולבת קדמית הינה יותר שכיחה בהתאם למאפייני המטופל והפציעה. קרע יותר נדיר הוא בצולבת האחורית ועלול להתרחש בעת שכוח קדמי- אחורי יופעל בחוזקה לכיוון עצם השוק (תאונת דרכים) וכאן ההתערבות תהיה בד"כ שמרנית לשם הורדת כאב, שיפור טווח תנועה וחיזוק.